מתי רשימת הספרים שלי נהיתה מעין מערבולת שכזו שאני לא זוכרת?

אני יושבת מול מדף הספרים שלי, מתוכם 90% אני בכלל לא זוכרת על מה הסיפור. ואני אמורה לכתוב לכם על אחד מהם.

דלית אורבך כתבה ספר מקסים שמתחיל בסוף ומתקדם לאיטו להתחלה.

אישה מבוגרת מתעוררת בבית אבות לאחר שליבה פסק לפעול למס' רגעים, ומגלה שהגוף שלה נע במסלול לאחור – במקום להזדקן היא נהית צעירה יותר ויותר.

וזה מסע מסוג נדיר ביותר.

והמסע הזה גורם לי לחשוב על המשפט השחוק "חיים רק פעם אחת". כי דלית אורבך מראה לנו מה קורה כשמקבלים הזדמנות שניה לחיות.

ובינינו, זה לא נשמע לי חויה כל כך מדהימה.

אחרי שנפרדת מהחיים, פתאום את מוצאת את עצמך עוברת את הכל אבל במסלול הפוך. הגוף אולי שומר על גמישות ועירנות אבל הראש?

איפה זה משאיר אותו?

כי בסופו של יום, המחשבות זה מה שמכביד עלינו הכי הרבה. והזכרונות.

שלא תבינו אותי לא נכון – אני חושבת שזה ספר נפלא. פשוט לא הייתי רוצה לחוות את החוויה הזו בעצמי.