*הערה- בשנה שעברה כשהחלטתי לנסות שוב להתמודד עם ספר- "יש ילדים זיגזג" של דוד גרוסמן היה הספר אותו התחלתי- לקח לי 3 חודשים בערך- כל פעם קצת, סיימתי אותו ביום הולדתי ה 26 על ספסל ברוטשילד (לפני האוהלים וריח השתן) ואז הלכתי עם אחותי לראות סרט.

יש ילדים זיגזג

היום גם יש עדויות מחקריות לזה,

מתוך תקופת המבחנים האחרונה לתואר, שבו עברתי באמת הרבה (ארבע שנים עוברות בטיל כשאין לך חיים, ולתוך ה"אין חיים" הזה מסתבר שאפשר לדחוס המון ידע ועדיין להרגיש אידיוטית),

דווקא המבחן ה 6 מתוך 10 בתקופת מבחנים זו (הפעם באמת מעט מבחנים), הוא שהוציא ממני את הקישקע.

מניחה שכל הסטודנטים/סטודנטים לשעבר בינכם זוכרים/מכחישים שלתקופות מבחנים יש נטיה להוציא ממך דברים- לרוב זה את החשק לחיות, ואת השדים שלך- אשר לרוב מוטחים בקרובים לך ובחביריך.

אחרי השנה הראשונה ,בה שברו את גב הפיזיוטרפיסטית שני מבחנים עיקריים (מתוך 13), למדתי להתמודד עם רוב רגשי הנחיתות שיצאו למחול שדים, הייתי גאה מאד בעצמי.

והינה הגיח מבחן תמים למראה- "הילד החריג".

לתוהים בינכם- אין דרך להחליף את שם הקורס לכותרת יותר פוליטיקלי קורקט בלי להפוך לנאד נפוח. כשם שאין דרך נוחה להתמודד עם 130 עמודים של שיתוק מוחין,לקויות למידה והיתפתחות, מחלות ניוון שרירים,פיגור שכלי, פגיעות ראש בילדים ועוד… (גם לא עם שוליים צרים וגופן קטן).

בטח שלא כשאת סובלת לקויות כאלו ואחרות,

אז נכון- בין הנושאים למבחן,ולטיפול בילדים בכלל, יכול להיות יותר גרוע מ3 סוגי לקויות למידה וDCD קל-בינוני (DCD- סירבול מוטורי). טפו טפו טפו.

אבל עדיין, גם אחרי 10 שנים מאז האבחון, וסוג של חותמת "זה בסדר, היא לא עצלנית או מטומטמת, יש באמת משהו מאחורי זה, פשוט במשך 16 שנים וחצי לאף אחד מהאנשים במערכת החינוך שפגשו אותה לא נדלקה נורה אדומה על ילדה שמזמינים את אמא שלה כל שני וחמישי (באופן מילולי) לחדר המורים. ילדה שלא כותבת כמו שצריך, לא קוראת כמו שצריך, ובכלל – לא כל כך כמו שצריך", גם אחרי הגושפנקא הזו,  הניסיון להתמודד עם דפים עליהם יש מילים רבות,שאני יודעת שיש להן משמעות- רק כשאני קוראת אותן היא לא מובנת, גרר את הילדה האשמה מתוכי .

יש ילדים זיגזג-

כנראה הם הופכים למבוגרים זיגזג

טלי .ש