הרהורים

"כל הילדים, מלבד אחד, גדלים.
די מהר נודע להם שיום אחד הם יגדלו, ולוונדי זה נודע כך: יום אחד כשהייתה בת שנתיים היא שיחקה בגינה, קטפה עוד פרח אחד ורצה איתו אל אמה. כנראה נראתה חמודה במיוחד, כי גברת דרלינג הצמידה את ידיה אל לוח לבה וקראה: "הו, מדוע לא תוכלי להישאר כך לנצח?"

*הערה- בשנה שעברה כשהחלטתי לנסות שוב להתמודד עם ספר- "יש ילדים זיגזג" של דוד גרוסמן היה הספר אותו התחלתי- לקח לי 3 חודשים בערך- כל פעם קצת, סיימתי אותו ביום הולדתי ה 26 על ספסל ברוטשילד (לפני האוהלים וריח השתן) ואז הלכתי עם אחותי לראות סרט.

יש ילדים זיגזג

היום [...]

השבוע אני עוסקת בנושא ששי אולי תחטוף שבץ מהעובדה שאני מהרהרת בו (מאד מקצועי מפיזיותרפיסטית להגיד "לחטוף שבץ", אבל כיוון שיש לי עוד כמה חודשים להיות סטודנטית- הלאה המקצועיות).

אבל בשישי הזה מצאתי עצמי מהרהרת דווקא בסיפור פרשת השבוע.

בפרשת "וישב", שזו הפרשה שקוראים בשבת לפני חנוכה בדרך כלל ("איזה קטע זה [...]

תכננתי לקחת הפסקה.

שנת הלימודים החלה לפני שלושה שבועות וחצי , זו שנה אחרונה ועמוסה מאד.

עם שישה ימי לימודים שמשכם מגוחך לעיתים, אין לי זמן לקרוא מה שאינו מאמר בנושא טיפולים שונים, קטועים או שיקום נוירולוגי, וגם אז- עדיף תקציר.

גם בדיוק סיימתי מסע מטלטל בין רחובות ברצלונה עם גיחות [...]

על הכוננית שלצד המיטה בחדר העבודה בבית הורי מונחת זה זמן לא מבוטל ערמת ספרים.

הערמה אקלקטית להפליא- "the places you'll go" של ד"ר סוס (הגרסה העברית לא רעה- "אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים"), "על העיוורון", ספר צביעה של אנטומיה, ואחרון חביב- "מאה שנים של בדידות".

הראשון- ספר שגורם לי באמת לחשוב- [...]

בתחילת השבוע, כיוון שפיספסתי את מפגשנו הסמי-קבוע בימי ראשון קפצתי לחברתי שיש ביום שני. כאשר גחל נרגילה כבר דלק, סוג של "פוליסת ביטוח" שאשאר לפחות לחצי שעה, אמרו שוש (ר"ת לשי, ושביט החבר שלה) שיש להם הצעה בשבילי. לאחר כמה בדיחות בסגנון "זוג מתברגן מזמין לדירתו ומציע הצעות..", הגענו לעניין- האם אני מעוניינת לכתוב מספר [...]